* המסעדה נסגרה *
ג'י ליאם וואנג, ג'י טל וואנג ו-קואי האי לו הם שלושת השמות החתומים על התפריט של מסעדת "טאיפיי" בת"א, מסעדה שנפתחה בעת האחרונה והיא אחות למוסד חיפאי הקיים מ- 2009. מה-מִנְשָׁר המנומס, שיכול לעורר את האסוציאציה של "תודה שבחרתם לטוס…" ומופיע בתחילת התפריט, ניתן ללמוד שמדובר באנשי מקצוע וותיקים אשר חברו יחדיו בכדי להביא את האוכל הסיני המסורתי והאותנטי לקהל הישראלי. על פי הכתוב הם ניהלו מסעדות סיניות מתחילת שנות ה- 80, הקשיבו לחך הישראלי וכאן הם מתכננים להביא לידי ביטוי וללא פשרות את הטעם האותנטי של המטבח האסייתי.
הכניסה מהרחוב למסעדה היא דרך מסדרון צר.
התקבלנו במאור פנים על ידי נותנת השירות שתלווה אותנו ואת יתר הלקוחות לאורך כל הערב. עיצוב המקום מתקשר בקלות עם הסטראוטיפים של מסעדות סיניות מוכרות: גוונים של אדום, אהילים סיניים (בצורת כדור או מרובע), מפיות מקופלות בדקדקנות, במבוק וערכת מלח-פלפל-סויה-חומץ על כל שולחן. הייחוד של "טאייפי" הוא שחלק מהמסעדה נמצא בגינה שהצמחים בה מוארים באורות כחולים-ירוקים. לחצר היו מחיצות וגג מבמבוק והשולחנות והכיסאות מוקמו על משטח עץ. ניתן לציין שלמרות שהעיצוב פשוט הוא אינו גובל בקיטשיות. יחד עם זאת נתקלתי בשתי מהמורות: הראשונה שהיו באזורי גם חרקים כולל יתושים והשנייה שהמוזיקה הנעימה שהייתה ברקע לא הצליחה להתגבר על רעשי העיר שהגיעו מבחוץ. ייתכן שרעשים אלה יתמתנו כאשר המסעדה תהיה מלאה יותר. בעת שהותנו לא היו לקוחות רבים.
התפריט של "טאיפיי" מגיע בכריכת דמוית עור ומכיל מנות רבות ומחולק לקטגוריות שונות: מרקים (כולל מרקים תאילנדיים); מנות ראשונות כמו אגרול, סלט סיני או וונטון מטוגן; מגוון רחב של מוקפצים ושל מנות עם ציפוי טמפורה; מנות עם אטריות; דג מטוגן או מאודה; מנות אסייתיות מסורתיות (סיניות ותאילנדיות). החלק הזה הוא שסקרן אותי ובמיוחד המנות הסיניות. לצערי, ברווז פקין, שנעשה על פי המלצרית בשיטה המקובלת, נעדר באותו יום מהתפריט. באופן גס טווח המחירים עבור המנות הראשונות נע סביב 20-30 ₪, עבור מנות הביניים סביב ה- 50 ₪ ועבור המנות העיקריות 70-90 ₪. מחיר מנת הברווז פקין לזוג הוא 120 ₪ ולרביעייה 220 ₪.
יש לציין שהעברית בתפריט המפורט הייתה טובה. התיאורים במנות המסורתיות כמו "מנה קיסרית" או "מנה ריחנית מדרום סין" נשמעו מזמינים.
סלט פרגית קריספי (38 ₪)
רצועות העוף המטוגנות הונחו על סלט שכלל רצועות גזר, רצועות מלפפון, חתיכות בצל ירוק ורוטב שומשום וסויה.
הסלט היה מרענן וברוטב הייתה מתקתקות נעימה. למרות הרוטב, רצועות העוף הצליחו לשמור על פריכות. סלט לא מורכב או מתוחכם מידי שענה על הצורך בסלט מרענן.
שרימפס חמאה בצל ושום (85 ₪)
מנה מקטגוריית המיוחדים. לשולחן הובאה פלטה לוהטת ורוחשת עם כמות מכובדת של שרימפס שהמשיכו להיעשות. הם לוו בחתיכות בצל ירוק ובצל לבן ובמספר פרוסות לימון. על פי התפריט, המנה מוקפצת עם מעט מחית סויה צהובה וסויה שחורה.
מנה לא ידידותית למשתמש. השרימפס היו לוהטים ושומניים. בהמשך הרוטב שהפך למעין קרמל היה דביק ומריר. השרימפס שלא הרשימו באיכותם, היו סמרטוטיים. הרגשתי פספוס גדול.
יאה תוּ וואי – שוק אווז (76 ₪)
המנה שזכתה לכינוי 'המנה הקיסרית' בקטגוריית המיוחדים. שוק אווז שמבושלת על פי התפריט בצורה סינית מסורתית הכוללת מרינדה ממתכון משפחתי עתיק וצלייה איטית בתנור הוגשה עם רוטב לבחירה. אנחנו בחרנו ברוטב שום ודבש. אורז מטוגן הגיע בצד.
לא יודע מי הקיסר שהסכים לקבל מנה כזו אבל אותי היא לא הרשימה כלל. באווז היו יותר שומן, סחוס, עצמות ועור מאשר בשר. הבשר המועט שהצלחתי ללקט התגלה כיבשושי. הרוטב המיוחד היה אגרסיבי במתיקות שלו.
התנחמתי באורז.
פאי קו· – ספריבס ברוטב קנטון (78 ₪)
על פי התפריט מקור המנה בהונג קונג. התפריט מפליג בתיאורים של התיבול שלה הכוללים: five spices , פרחי אניס, רוטב הוי סין ותמצית קני סוכר. הצלעות של הבשר הלבן הוגשו ברוטב אדמדם ולוו באורז מאודה.
ייתכן שהבעיה נעוצה בי אבל לא לנער הזה התפללתי. ציפיתי לספריבס פריכים ולא לסוג כזה של תבשיל. הבשר היה קשה מידי, הרוטב המתקתק ממסך וכל היצירה השאירה אותי אדיש במקרה הטוב.
ביקשנו חשבון. המלצרית ניסתה להציע לנו קינוח OTH אבל סירבנו.
ליווינו את הארוחה ב-
שני בקבוקי מים מינרלים קטנים (2X12 ₪)
Freiherr Langwerth Von Simmern Hattenheimer Riesling Kabinett Trocken 2011
האף מתון. הפה עשיר. חד ומינרלי. חמצמצות נעימה. גוף טוב. פטרוליות מעודנת.
היין הובא מהבית ולא נגבו דמי חליצה.
לסיכום
לא הייתי בסין ולא חוויתי אוכל סיני ממקור ראשון אבל אני מתקשה להאמין שזכינו בערב ביקורנו ב-"טאייפי" לאוכל סיני מסורתי ואותנטי.
באתי ל"טאיפיי" עם הרבה רצון טוב ואין לי בעיה עם הסגנון של פעם ובלבד שהוא מבוצע טוב. לצערי, קבלתי משהו שהזכיר לי סרט ג'יימס בונד ישן שהאפקטים בו אולי היו מרשימים לזמנם אבל כיום הם נראים מגוחכים.
אוכל :
תפריט יין :
שירות : . . .
אווירה : .
כללי : .
טאיפיי
רח נחלת בנימין 63 ת"א
טלפון : 03-5508880
אתר המסעדה
הדף בפייסבוק של שני הסניפים
מזכיר בהחלט את גל המסעדות האסיתיות של שפתחו בשנות ה-70 בישראל. התפריט, המרכיבים והביצוע היו די אחידים. סאן פלאוור בראשון לציון היא המייצגת שאני מכיר ואוהב מילדות. גם הסינית האדומה לא רחוקה משם.
אגב, לפי האתר של טאייפי הבעלים בישלו שנים במסעדה ששכנה באותו מקום – טיוואן. כך שסביר שהיא ממשיכה בדיוק את אותו הקו.
אגב, בחיפה המסעדה נמצאת ממש לרגלות הגנים הבהאיים, אז מבחינת נוף ומיקום – חיפה עדיפה.
בשתיהן לא אכלתי.
ברור לי שקשה לייבא לכאן אוכל אותנטי מהנכר: חומרי גלם שאינם בנמצא, שיטות בישול שקשה ליישם, מסורת שאינה מוטמעת וכדומה אבל גם ברור לי שעברנו את השנים שבהן ניתן היה להציג את המאכלים הללו כאוכל אותנטי.
פקין דאק האוס, לדוגמה, התיימרו ולא צלחו.
אני מניח שאנשי טאיפיי חושבים שהם הן בעיצוב והן בתפריט יקלעו לטעמו של הקהל הישראלי.
אותי, בכל אופן, הם לא שכנעו.
מסעדות סיניות הם לא המזון הטעים לי. את המרקים הסיניים אני כן אהבתי .
לא ניסינו את המרקים שלהם.
אולי המרקים שם מוצלחים יותר.
אוי, נראה ונשמע ממש מבאס.
כבר מראש היה לי ברור שאוכל סיני "אותנטי" כמו בהצהרות שלהם, לא באמת יהיה פה, אבל אפשר גם להכין אוכל "סיני" נוסטלגי ומיושן בצורה טובה ומעוררת געגועים, ונראה שגם את זה לא ממש מצליחים להכין. מאוד חבל…
אכן, אוי 🙂
ייתכן שהבעיה היא בנו. כיוונו גבוה מדי ולא היינו צריכים לקפוץ מעל לקורקבן.
זוג חברים שהיו שם, למרות שהסברנו להם את דעתנו, חזרו מרוצים מאד. שמחתי בשבילם.
נקרא מבאס
מחוויות של אחרים שהיו בסין בנוגע לאוכל, קיבלתי הרושם שהשימוש בסוכר פחות מהרבה ממה שנראה ונקרא מהפוסט.
כן, נראה שהם מנסים להמתיק את הגלולה 🙂
אני כלל לא בטוח שהמטבח הסיני האותנטי והענק ידבר אלי אבל אני מת לנסות.
הצילום עושה חסד למנות , למרות הארכאיות הם מצטלמות כנראה הרבה יותר טוב מטעמם.
אכזבתך בהחלט ניכרת. חבל יש מקום לעוד מסעדה סינית טובה בתל אביב
לפחות הצליח לנו בצילום.
גם לדעתי יש בארץ מקום לעוד נציגות אותנטית מהמטבח הסיני העצום.
מעניין שגם מהמטבח הזה וגם מהמטבח ההודי יש בארץ כל כך מעט נציגויות ראויות.